גישס עודד נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

החלטה

האם התקיים בתובע התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995, לפיו נדרש כי "הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק", זוהי השאלה המונחת לפתחנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

התובע עבד בחב' אל-על בין השנים 1962-1976 כטכנאי תחזוקת מטוסים, ובין השנים 1976-2008 כמהנדס טיס או כאיש צוות אוויר בטיסות נוסעים וטיסות מטען.

בתפקידו כמהנדס טיס או כאיש צוות אוויר, עבד התובע על מטוסים של חברת "בואינג". בעשרים השנים האחרונות לעבודתו עבד על מטוסי 747 סדרה 100 וסדרה 200, כאשר בחמש השנים האחרונות טס בעיקר על מטוסי מטען.

עיקר עבודתו של התובע כמהנדס טיס או כאיש צוות אוויר התבצעה בטיסות ארוכות טווח, כאשר הוא ישוב בתא הטייס ומרכיב אוזניות קשר. נוסף על כך, לפני כל טיסה היה התובע מבצע בדיקה חיצונית של המטוס, יחד עם אנשי צוות האוויר הנוספים.

במהלך שנת 2008 התלונן התובע בפני רופא אף אוזן גרון על ירידה בשמיעה ועל צפצופים באוזניים, והופנה לביצוע בדיקת שמיעה. בבדיקת השמיעה שנערכה לתובע עלה כי הוא סובל מליקוי שמיעה בשיעור של 40 דציבל בכל אחת מהאוזניים. כמו כן, בתדירויות הגבוהות של 3,000 ו-4,000 מחזורים לשניה, פחת כושר השמיעה של התובע ב-50-65 דציבל בשתי האוזניים.

התובע פנה שוב לרופאת משפחה ולרופא אף אוזן גרון באותן תלונות, ונקבע כי הוא נזקק למכשיר שמיעה.

על רקע האמור הגיש התובע ביום 25.12.2008 תביעה לנתבע, להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון כ"פגיעה בעבודה". יצוין כי הדבר היה בסמוך לפרישתו מהעבודה, שכן התובע פרש מעבודתו בנובמבר 2008.

ביום 24.5.2009 הכיר הנתבע בליקוי השמיעה של התובע כפגיעה בעבודה ונקבעו לו 10% נכות צמיתה.

יחד עם זאת, נדחתה התביעה להכרה בטינטון, לאור הוראת סעיף 84א(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

דחיית התביעה להכרה בטינטון הינה מושא תביעה זו.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, במהלך עבודתו נחשף לרעש מזיק, בניגוד למותר על פי החוק והתקנות. הדבר גרם לו לטינטון ממנו סבל במשך שנים. התובע סבר כי התופעה תלך ותיחלש עם הקטנת החשיפה לרעש בעבודה, בעקבות הפחתת שעות העבודה והטיסה. רק לקראת פרישתו הבין כי מדובר בליקוי בריאותי קבוע שנגרם כתוצאה מסביבת העבודה הרועשת. לפיכך, טעה הנתבע בדחייתו את תביעת התובע להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה, ועל ביה"ד למנות מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו. עוד טוען התובע כי סיבה נוספת לכך שלא התלונן על בעיות השמיעה אלא רק לקראת פרישתו היא שחשש כי הדבר יגרום לאיבוד עבודתו.

לטענת הנתבע, לא הוכחה חשיפה לרעש מזיק בתקופת עבודתו של התובע לאחר שנת 1976, אז סיים את עבודתו כטכנאי מטוסים. הרשומה הרפואית בה תועדה לראשונה תלונת התובע אודות טינטון היא מיום 6.1.2008, בהעדר תיעוד רפואי נוסף עובר למועד זה. לפיכך, הטינטון תועד לראשונה במסמכים רפואיים כ-32 שנה לאחר תום עבודת התובע ברעש מזיק, אינו עומד בדרישות החוק ועל כן דין התביעה להידחות, ללא מינוי מומחה רפואי.

נוסף על כך, ברישומים הרפואיים בהם תועד הטינטון, אין תיאור ההפרעה בתפקוד עקב הטינטון ואין מתועדת פניה לטיפול או ניסיון טיפול בטינטון.

עדויות:

מטעם התביעה שמענו את עדותו של התובע.

מטעם ההגנה שמענו את עדותו של מר אריה ניב, מנהל מחלקת הבטיחות ואיכות הסביבה בחב' אל-על.

הכרעה: